<h1>ארחות חיים הלכ' שבת סימנים שכ"ג—שכ"ו</h1>
<h2>דף פד:</h2>
וכל מכה שיש בחלל הגוף כגון מן השפה ולפנים בין במעיו בין בכבדו וטחלו בין בפיו בין בשאר דברים שבחלל או בגב היד או בגב הרגל פי' שעלה שם מכה מאליה. והחום שמחמם הבשר הרי הן בכלל חולה שיש בהן סכנה ומחללין עליו את השבת וכן מי שנשכו כלב שוטה או א' מזוחלי עפר אע"פי שהוא ספק אם ממיתין או לא עושין כל צרכו. וכתב הר"י מקור' ז"ל ולא סכנה ברורה אלא אפי' סכנה שאינה ברורה שרופא א' אומר אינו צריך ורופא א' אומר צריך מחללין עליו וכ"כ ר"י בר שניאור כי כל בני אדם חשובין בקיאין במקצת וספק נפשות להקל ומדליקין הנר בשבילו ומכבין אותו ושוחטין לו ואופין לו ומבשלין לו ומחמין לו חמין בין להשקותו בין לרחיצת גופו. וכבר בארו ז"ל שאין עושין דבר זה לא ע"י עכו"ם ולא ע"י קטנים אלא ע"י גדולי ישראל והטעם שלא להקל יותר מדאי וי"א שמא יאמרו הרואים בקושי התירו פקוח נפש אבל ע"י נשים אם נזדמן הדבר עושין אבל אין מיחדין להם מלאכה זו ור"י בר אשר פי' שלא יבא הדבר לידי דיחוי ואיחור. ואסור לשאול אם הוא מותר כדאמרינן בירושלמי הנשאל והשואל ה"ז שופך דמים שהרי כתוב וחי בהם.
